הגנה על עצים באתר בנייה: מה מחייב פקיד היערות ואיך בונים גידור מגן שעומד בביקורת

עץ בוגר שנפגע באתר בנייה כמעט אף פעם לא נפגע ממכה של כלי צמ"ה. הוא מת לאט, מהקרקע שסביבו, לרוב שנה או שנתיים אחרי שהאתר כבר נמסר. ריכזנו מה מוגן בחוק, איפה בדיוק עובר הגבול שבו הגדר צריכה לעמוד, ולמה גידור מגן שזז פעם בשבוע כבר לא מגן על כלום.

העץ שורד את המחפרון ונופל מהקרקע

כשמדברים על פגיעה בעץ באתר בנייה, התמונה שעולה בראש היא מכה: כף של מחפרון שנוגעת בגזע, ענף שנשבר, קליפה שנקרעת. פגיעות כאלה קורות, הן נראות רע, והן כמעט תמיד לא מה שהורג את העץ.

מה שהורג עצים באתרי בנייה הוא הקרקע. מערכת השורשים של עץ בוגר פרושה רדוד ורחב, לרוב בשישים עד תשעים הסנטימטרים העליונים של הקרקע ובקוטר שגדול מהיטל הנוף שרואים מלמעלה. השורשים האלה זקוקים לאוויר ולמים שעוברים דרך נקבוביות הקרקע, וכל דבר שסוגר את הנקבוביות האלה חונק אותם.

באתר בנייה זה קורה בארבע דרכים, וכולן שגרתיות לחלוטין: הידוק הקרקע מתנועת כלים ומאחסון חומר מעל אזור השורשים, חפירת תעלות תשתית שחותכת שורשים עבים, שינוי מפלסים שמוסיף או מוריד אדמה מעל השורשים, ושטיפת מערבלי בטון, שאריות טיח או דלקים אל בסיס העץ.

העיתוי הוא מה שמקשה על כולם. עץ שנחנק לא נובל למחרת. הוא מדלדל נוף לאורך עונה, מייבש ענפים לאורך שנה, ולעיתים קרובות מת שנה או שנתיים אחרי שהאתר כבר נמסר ואיש כבר לא מקשר בין הדברים. לכן ההגנה על העץ חייבת להיות מוחלטת מראש, ולא מבוססת על שיקול דעת בשטח בכל פעם מחדש.

מה מוגן בחוק ומי מחליט

המסגרת המשפטית בישראל היא פקודת היערות. ההגדרה המקובלת ל"עץ בוגר" היא עץ שהיקף גזעו עשרה סנטימטרים ומעלה, נמדד בגובה שלושים ומאה סנטימטרים מפני הקרקע, וכריתה או העתקה של עץ כזה מחייבת רישיון מפקיד היערות. הרישיון אינו טופס אישור אוטומטי: פקיד היערות רשאי לסרב, להתנות, לדרוש העתקה במקום כריתה או לחייב נטיעה חלופית. כדאי לאמת את ההגדרה ואת סמכות פקיד היערות מול הרשות המקומית שבה נמצא הפרויקט, כי הנהלים המקומיים נבדלים זה מזה.

בפועל, ברוב הפרויקטים הנושא מגיע דרך היתר הבנייה ולא דרך פנייה נפרדת. ההיתר נושא תנאים בנוגע לעצים קיימים במגרש ובסביבתו, ובפרויקטים עירוניים, ובמיוחד בתמ"א 38 ובהתחדשות עירונית, זה כמעט תמיד המצב. התנאים האלה נשענים על סקר עצים שמכין אגרונום או יועץ עצים, שמסמן איזה עץ נכרת, איזה מועתק ואיזה נשאר במקומו ומוגן לאורך הביצוע.

ההבחנה המעשית שחשוב להפנים היא שהעצים המסומנים להישארות הם אלה שדורשים עבודה מהקבלן לאורך כל הפרויקט. עץ שאושר לכריתה יורד פעם אחת ונגמר הסיפור. עץ שאושר להישארות הוא התחייבות שנמשכת מהיום שהצמ"ה נכנס ועד המסירה, ובמקרים רבים גם תקופה אחריה.

החובה הזו נוספת על דרישות הגידור הרגילות של האתר, ולא מחליפה אותן. את מסגרת הגידור ההיקפי פירטנו במדריך חובת גידור אתר בנייה; גידור המגן סביב עץ הוא נדבך נפרד, עם מטרה אחרת לגמרי.

אזור הגנת השורשים: הגבול שקובע איפה הגדר עומדת

כאן נופלת רוב העבודה בשטח. גידור מגן שנבנה צמוד לגזע נראה כמו הגנה ואינו מגן כמעט על כלום, כי הוא מותיר את כל אזור השורשים הפעיל מחוץ לגדר, פתוח לתנועה, לאחסון ולהידוק.

כלל האצבע שבו משתמשים בשטח הוא היטל הנוף: הקו על הקרקע שמתחתיו מסתיים צל העץ בצהריים. זהו המינימום הסביר, לא היעד. בעצים ותיקים, ובעצים שהנוף שלהם גוזם לאורך השנים, מערכת השורשים מגיעה מעבר להיטל הנוף, ולכן חלק מההנחיות מרחיבות את האזור ביחס להיקף הגזע. את הגבול המחייב בפרויקט מסוים קובע האגרונום בסקר העצים, וזה המספר שיש לעבוד לפיו.

מרגע שהקו סומן, ההיגיון פשוט: הגדר עומדת על הקו, וכל מה שבתוכו אינו קיים מבחינת האתר. לא תנועה, לא חניית כלים, לא ערימות חומר, לא ניקוז שטיפות, לא מכולת פסולת, ולא אחסון "רק לכמה שעות". השטח בפנים אינו שטח פנוי שנשמר לעץ, אלא שטח שהוצא משימוש.

יש מקרים שבהם התוואי המתוכנן של תעלת תשתית חוצה את האזור. זה לא מצב שפותרים בשטח ביום העבודה. הפתרונות המקובלים, הסטת התוואי או חפירה ידנית ומדודה סביב שורשים עבים, שניהם דורשים החלטה מוקדמת ולרוב גם אישור, ושניהם עולים הרבה פחות מהחלפת עץ בוגר.

איך נראה גידור מגן שעומד בביקורת

גידור מגן לעץ הוא מוצר שונה מגדר היקפית של אתר. הוא נמוך יותר בדרישות האבטחה וגבוה יותר בדרישות היציבות, כי מה שהוא צריך לעצור אינו אדם שמנסה להיכנס אלא כלי כבד שנוסע לאחור בלי לראות. במעשה, מדובר במקטעים קשיחים שמקיפים את אזור ההגנה במלואו, מעוגנים על רגלי בטון או ביתדות מחוץ לקו, מחוזקים כך שלא ייפלו ממגע, ונושאים שילוט ברור שמסביר מה זה ולמה אסור להיכנס.

כמה כללים חוזרים בכל ההנחיות, ושלושתם הראשונים הם אלה שנכשלים הכי הרבה בשטח: הגדר מקיפה את האזור כולו ולא רק את הצד שפונה לתנועה, שום דבר אינו נקשר או ננעץ בגזע ובענפים, והגדר עומדת רציפה מתחילת עבודות העפר ועד סיום הפרויקט.

נקודה שחוזרת בסיורי פיקוח היא השילוט. אזור מגודר בלי הסבר נקרא בשטח כשטח ריק שמישהו גידר, ובתוך שבועיים מישהו יזיז מקטע כדי לקצר דרך. שלט שמסביר שמדובר באזור הגנת עצים, ושהכניסה אליו אסורה, הוא מה שהופך את הגדר להוראה ולא למכשול. את סוגי השילוט והמיקומים באתר פירטנו בעמוד שילוט בטיחות.

אנחנו מקימים את הקונסטרוקציות האלה כשירות נפרד בעמוד הגנת עצים באתרי בניה, לפי ההנחיות שהאגרונום של הפרויקט מגדיר, ולא לפי הערכה בשטח.

• הקפה מלאה של אזור ההגנה, ולא רק הצד שפונה לתנועת הכלים
• עיגון יציב מחוץ לקו ההגנה, שיעמוד במגע של כלי ולא ייפול פנימה
• שום קשירה, נעיצה או תלייה על הגזע ועל הענפים, כולל כבלים ושלטים
• שילוט ברור שמסביר מהו האזור ושהכניסה אליו אסורה
• גובה שמונע מעבר מקרי ומסמן את הגבול גם ממרחק
• רציפות לאורך כל הפרויקט, מעבודות העפר ועד המסירה

חמש התקלות שחוזרות בשטח

אלה הממצאים שחוזרים כמעט בכל אתר שבו הגידור הוקם נכון ואז נשחק לאורך הביצוע. אף אחד מהם אינו נובע מזלזול, וכולם נובעים מלחץ לוח זמנים:

• הגדר הוזזה פנימה כדי לפנות מקום למשטח, למכולה או לכלי, והשטח שנחשף הוא בדיוק השטח שהיה אמור להיות מוגן
• אחסון זמני בתוך האזור, לרוב ערימת אגרגט או צנרת, שנשארת שבועות. גם ערימה שלא נשארת מהדקת את הקרקע בזמן שהיא עומדת
• שטיפת כלי בטון או ניקוז מי שטיפה שנוקזו לכיוון העץ, כי זו הנקודה הנמוכה או פשוט הקרובה ביותר
• כבל, צינור או שלט שנקשרו לגזע. זה נראה שולי, והוא חותך את קליפת העץ ואת שכבת ההולכה שמתחתיה
• שינוי מפלס בתוך האזור, גם של עשרות סנטימטרים בלבד. הוספת אדמה מעל השורשים חונקת אותם באותה מידה שהורדתה חושפת אותם

מתי הגדר זזה, ולמה זו בדרך כלל טעות

ההזזה כמעט תמיד מתחילה בבקשה סבירה: משאית שצריכה להתקרב, מנוף שצריך רגל, פריקה חד-פעמית שאין לה מקום אחר. מקטע אחד נפתח, נשאר פתוח יומיים, וזה נגמר.

מה שהופך את זה לטעות הוא שההידוק אינו הפיך. קרקע שהודקה תחת משקל של כלי לא חוזרת למצבה הקודם כשהכלי מסתלק, והנזק לשורשים שמתחתיה נעשה בשעות שבהן הגדר הייתה פתוחה. במילים אחרות, הגדר לא מגנה על העץ במקום שהיא עומדת בו, אלא במשך הזמן שהיא עומדת בו רציפה.

לכן שווה להתייחס לאזור ההגנה כמו לכל אילוץ שטח אחר: שרטוט של דרכי הגישה, של מקומות האחסון ושל עמדות הכלים שנעשה מראש, כשהאזור כבר מסומן בו כשטח שאינו קיים. ברוב האתרים מתברר שהפתרון החלופי היה זמין מלכתחילה, והוא פשוט לא נשקל כי הגדר הייתה קלה יותר להזזה.

כשהגידור מושכר ולא נרכש, כדאי שההסכם יגדיר במפורש מי מוסמך להזיז מקטע ומי אחראי להחזירו. אותו עיקרון נכון לכל הגדרות באתר, ופירטנו אותו בהקשר של סגירות ארוכות במדריך אתר בנייה סגור בחגי תשרי.

מה בודקים בסיור פיקוח

סיור פיקוח על נושא העצים קצר, והוא מסתכל על מספר קטן של דברים. זו גם רשימת הבדיקה הסבירה למנהל עבודה שרוצה לדעת איפה הוא עומד לפני שמישהו אחר בודק:

מתי לסגור את נושא העצים בלוח הזמנים

התשובה הקצרה היא לפני שהצמ"ה נכנס, ובפועל לפני שמתחילות עבודות העפר. אחרי שהכלים בשטח כבר מאוחר: אזור שהודק בשבוע הראשון לא ניתן לשחזור, וגידור שהוקם אחרי שהכלים כבר עברו מגן על קרקע שכבר נפגעה.

שני דברים כדאי לסגור מוקדם במיוחד. הראשון הוא הליך הרישוי מול פקיד היערות, אם יש עץ שמיועד לכריתה או להעתקה, כי הוא אינו מיידי והוא עלול לחזור עם תנאים שמשנים את התכנון. השני הוא בדיקת תוואי התשתיות מול קווי ההגנה, כי ההתנגשות ביניהם מתגלה כמעט תמיד ביום החפירה, כשכבר אין זמן להסיט.

מבחינת עונה, סוף הקיץ ותחילת הסתיו הם החלון הנוח לטפל בזה. הקרקע יבשה ונוחה לעיגון, ההידוק בגשם עוד לא רלוונטי, ופרויקטים רבים ממילא מתארגנים מחדש סביב סגירת החגים. עץ בוגר שנכנס לחורף כשהוא מגודר נכון עובר את העונה הקשה ביותר של האתר בלי שיידרש מאיש לזכור אותו.

אם בפרויקט שלכם יש עצים שסומנו להישארות ואתם לא בטוחים איפה בדיוק צריך לעמוד הקו, זו שיחה קצרה ולא הערכה בשטח: הסקר קובע, והגידור נבנה לפיו.